רשומות

מה לחרדי בבית קברות של הקיבוץ?

תמונה
קצת על עצמי - מתוך כתבה שפורסמה לפני מספר שנים ב'ידיעות-הקיבוץ':  אורח ועיתונאי מזן אחר, מכתת רגליו ומבקר, זה כשבע שנים בקיבוצים רבים ברחבי ישראל. את מסעו החל לפני כשנתיים וחצי, באפיקים ובדגניה ב', ומאז המשיך ופקד את יגור, דגניה א', תל יוסף, גבת, יפעת, גבע, חולדה, קריית ענבים, ונוספים. שמואל גרינולד שמו, הנמנה עם המגזר הליטאי, מתגורר בירושלים, וכותב ל"יתד נאמן". חובב היסטוריה, שמואל, בעיקר של הישוב המתחדש בארץ. "אוהב לחפור בה". אל מסעו יצא, הוא מספר, כדי להתרשם, ללמוד ולכתוב על פרק לא מוכר, וזכור רק מעט, ולמעטים, משנותיהם הראשונות של הקיבוצים: קבוצות ההורים הדתיים שחיו בהם - מי מחוסר ברירה, ועל כורחם, מי בהשלמה, ואפילו בסיפוק - לצד ילדיהם שהתפקרו ונשבו בשבי הסוציאליזם החילוני.     "מדובר בתופעה מרתקת, שאפשרה לאנשים קרובים בעלי דעות שונות, לחיות אלו לצד אלו בכפיפה אחת, מבלי שיפריעו אלה לאלה. אני לומד ומסיק מכך, כי אם ישנו בסיס משותף, וכל שכן קשר דם, אפשר בהחלט להכיל את השונה. מביקוריי בארכיונים הקיבוציים, ומשיחותיי עם חברים

רשמים ממעמד התחדשות בית-הכנסת בכפר-יהושע

תמונה
בס"ד       ודור רביעי ישובו הנה "בית הכנסת אבד לרובנו וכנראה עולמית", כתב אחד מן החלוצים שהקימו את כפר יהושע, "היכן הוא הבית אשר יגוון את חגינו... את כל כובד התביעות האלה נגול על בית העם. ואם בית העם לא ימלא את הכל, יהיה לפחות ביטוי לשאיפה אל הכל...". המאמץ 'למשוח' את בית העם במשהו מקדושתו וחשיבותו הציבורית של בית הכנסת המסורתי - שאותו הותירו אחריהם בגולה ובולט כל כך בהעדרו מחיי היומיום, משתקף היטב מכאבו של אותו חלוץ. תשעים ושלוש שנים חלפו מאז יצא כפר יהושע לדרכו, ושוב מתברר כי נצח ישראל לא ישקר. *** שעות הערב של יום ראשון ט"ו בטבת התש"פ, היכל בית-הכנסת המשופץ והמחודש שמאז יום הנחת אבן פינתו חלפו שבעים וארבע שנים לבש חג. המבנה שמצליח לשמר היטב את מראהו המקורי מעניק תחושה חמימה ופשוטה, כמו זו שרווחה כאן באותם ימים, מלא עתה מפה לפה בצעירים לצד מבוגרים, ישישים שעוד טעמו משהו מניחוחות העבר לצד נכדיהם וניניהם שלרבים מהם זו הפעם הראשונה לחוות ביקור בהיכל בית-כנסת. יחד הם מאזינים לדברי התורה שנושא בפניהם הרב מרדכי זמיר -