מה לחרדי בבית קברות של הקיבוץ?
קצת על עצמי - מתוך כתבה שפורסמה לפני מספר שנים ב'ידיעות-הקיבוץ': אורח ועיתונאי מזן אחר, מכתת רגליו ומבקר, זה כשבע שנים בקיבוצים רבים ברחבי ישראל. את מסעו החל לפני כשנתיים וחצי, באפיקים ובדגניה ב', ומאז המשיך ופקד את יגור, דגניה א', תל יוסף, גבת, יפעת, גבע, חולדה, קריית ענבים, ונוספים. שמואל גרינולד שמו, הנמנה עם המגזר הליטאי, מתגורר בירושלים, וכותב ל"יתד נאמן". חובב היסטוריה, שמואל, בעיקר של הישוב המתחדש בארץ. "אוהב לחפור בה". אל מסעו יצא, הוא מספר, כדי להתרשם, ללמוד ולכתוב על פרק לא מוכר, וזכור רק מעט, ולמעטים, משנותיהם הראשונות של הקיבוצים: קבוצות ההורים הדתיים שחיו בהם - מי מחוסר ברירה, ועל כורחם, מי בהשלמה, ואפילו בסיפוק - לצד ילדיהם שהתפקרו ונשבו בשבי הסוציאליזם החילוני. "מדובר בתופעה מרתקת, שאפשרה לאנשים קרובים בעלי דעות שונות, לחיות אלו לצד אלו בכפיפה אחת, מבלי שיפריעו אלה לאלה. אני לומד ומסיק מכך, כי אם ישנו בסיס משותף, וכל שכן קשר דם, אפשר בהחלט להכיל את השונה. מביקוריי בארכיונים הקיבוציים, ומשיחותיי עם חברים
