מה לחרדי בבית קברות של הקיבוץ?

קצת על עצמי - מתוך כתבה שפורסמה לפני מספר שנים ב'ידיעות-הקיבוץ': 

אורח ועיתונאי מזן אחר, מכתת רגליו ומבקר, זה כשבע שנים בקיבוצים רבים ברחבי ישראל.

את מסעו החל לפני כשנתיים וחצי, באפיקים ובדגניה ב', ומאז המשיך ופקד את יגור, דגניה א', תל יוסף, גבת, יפעת, גבע, חולדה, קריית ענבים, ונוספים.

שמואל גרינולד שמו, הנמנה עם המגזר הליטאי, מתגורר בירושלים, וכותב ל"יתד נאמן".

חובב היסטוריה, שמואל, בעיקר של הישוב המתחדש בארץ. "אוהב לחפור בה".

אל מסעו יצא, הוא מספר, כדי להתרשם, ללמוד ולכתוב על פרק לא מוכר, וזכור רק מעט, ולמעטים, משנותיהם הראשונות של הקיבוצים: קבוצות ההורים הדתיים שחיו בהם - מי מחוסר ברירה, ועל כורחם, מי בהשלמה, ואפילו בסיפוק - לצד ילדיהם שהתפקרו ונשבו בשבי הסוציאליזם החילוני.   

"מדובר בתופעה מרתקת, שאפשרה לאנשים קרובים בעלי דעות שונות, לחיות אלו לצד אלו בכפיפה אחת, מבלי שיפריעו אלה לאלה.

אני לומד ומסיק מכך, כי אם ישנו בסיס משותף, וכל שכן קשר דם, אפשר בהחלט להכיל את השונה.

מביקוריי בארכיונים הקיבוציים, ומשיחותיי עם חברים, עולה תמונה מכובדת מאד, שבה ילדי ההורים, וגם יתר החברים, מקבלים את ההורים בצורה יפה וטבעית, ואף מעבר לכך, גם אם פה ושם נשמעו התנגדויות. לרוח הטובה היה ביטוי מעשי בשטח: ברוב המקרים ההורים זכו לתנאים מצוינים, פעמים אף טובים מאלו של יתר החברים, וכל זה, במציאות הלא קלה של אותם ימים.

תובנה נוספת שראוי לחדד אותה, ואני אישית הופך בה רבות, קשורה ב"מלחמות" שהתנהלו בשנים המדוברות, סביב הנושא הדתי.

לא פעם היו אלו הקיבוצים השונים, שנצבו במרכז הזירה. לא אחת אני שואל את עצמי את השאלה המתבקשת: האם ל'הורים' היה חלק בפרשיות השונות - שנכרך בהן שמו של הקיבוץ? האם הם נטלו חלק או צד בעניין? נניח שהיה להם מה לומר, האם אמנם אמרו, ובאיזו צורה? נקודה זו, לדעתי, טרם נחקרה.

כחרדי, גם עניין אותי ללמוד, האם וכיצד נשמר קשר בין הממסד החרדי-דתי, ובין אנשים / קרובים שמחוץ לקיבוץ, לבין אותם 'זקנים', שהמציאות הובילה אותם לחיות את שארית חייהם לצד ילדיהם, הרחק מן הריכוזים החרדיים-דתיים - שלא היו רבים באותם ימים, ומן הסתם, רובם התמודדו עם קשיי היומיום שלהם עצמם".